Dave Meslin: The antidote to apathy / דייב מסלין: תרופות הנגד לאדישות
לסרטון - לחצו
דייב מסלין מדבר על האדישות של האנשים (שלא באשמתם) על נטילת חלק במעורבות החברתית.
הוא טוען שהעיתונות והמדיה אשמים לא פחות מאתנו אם לא יותר, בהגברת האדישות.
הוא מגבה את טענותיו בכך שהוא מציג כדוגמה מודעת עיתונות שנכתבה ע"י העירייה ובה פורסם קריאה לכלל הציבור לבוא וליטול חלק בשיקום של אתר בנייה מסוים, אך המודעה מוצגת באופן לא ענייני, ארוכה, משעממת, הקדמה ארוכה ומיותרת, רק בחלקו התחתון של המודעה, מופיע הרעיון של לקיחת האחריות מצד התושבים.
דייב מפנה אצבע מאשימה כלפי התפיסה של המנהיגות והרעיון של לקחת חלק במעורבות החברתית ככלל.
לדבריו, איפשהו עוותה התפיסה שמנהיג או מעורב חברתית צריך להיות "גיבור על" כלקוח מסרטים מוכרים. שרק במידה ובת קול משמים הסמיכה אותו לכך, רק אז הינו יכול לפעול ולקחת חלק במעורבות החברתית.
לעומת זאת, לשיטתו של דייב, ההגדרה של גיבור או של אדם העושה מאמץ הרואי ולוקח חלק במעורבות החברתית, זהו תהליך פנימי שיכול לקרות בכל אדם מן השורה, שיש לו חלומות ושאיפות.
כמובן שאותו אדם שמתחולל בו התהליך צריך לדעת מס' דברים:
- מאמצו יהיה משותף
- שהוא בתחילתו אינו משולם וזהו תהליך מתמשך
- והכי חשוב, (והכי מנוגד לגרסת ה"בת קל" שהמשיכה את אותו הגיבור) התנדבות מרצון.
לסיכומו של דבר
המסר העיקרי של דייב הינו – במידה ונגדיר מחדש את המילה "אדישות" כרשת של מכשולים וחסמים בדרך לעשייה חיובית, כך נוכל לפעול בהתאם לפתרונה.
לדעתי, דייב העביר את המסר באופן ברור, העניק דוגמאות וערך השוואות, תרגם את הנאמר למציאות, התרשמתי והפנמתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה